ניהול זמן כעצמאית וכאמא

איך אפשר לנהל את העסק כשאני בבית עם תינוק?…

נתחיל מזה שאני הבנאדם הכי פרפקציונסטי בעולם,

ולפני החתונה הייתי כזאת תותחית בניהול זמן.

הכל אצלי היה כל כך מתוקתק, תמיד ידעתי מה אני עושה ומתי, לא היו לי שום הפתעות והסחות דעת. ההספקים שלי היו מעולים.

אם זה בעבודה, או בלימודים. היה לי זמן ליהנות מהחיים באמת, יציאות עם חברים בלי הגבלה, טיולים, נופשים ועדיין להרוויח טוב (עם עבודה קשה אבל תחומה בזמן).

אין מה לעשות, להיות שכיר יש בזה איזשהו ביטחון כלכלי. אני יודעת שיש לי את שעות העבודה וכשאני מסיימת אין אף אחד שיפריע לי בשעות עם הילדים.

אבל מה קורה כשהופכים לעצמאים ועוד להיות אמא? הגבולות מטשטשים…

אני עובדת מהבית ופתאום זה הופך להיות שבבוקר לשים כביסה, לארגן את הילדים ולסדר את הבית. אני רוצה לעבוד אבל מפריע לי שיש כלים בכיור שהבית לא מטואטא ואז כל זמן העבודה שלי הולך על הבית במקום על עבודה אפקטיבית,

וההתקדמות בעבודה נעשית איטית יותר ואין רצף כמו שהיה לי פעם.

והוויתורים אוי הוויתורים שצריך לעשות…

להיות בעלת עסק ולעבוד מהבית זה לעשות סוויצ' בראש של מתי אני בעבודה ומתי אני האישה האמא בעלת הבית..

והיתה תקופה שבאמת התנהלתי מעולה עם הזמן.

הייתי יושבת שעות על העבודה והיה לי זמן לאכול מסודר. הייתי אפילו יודעת מה אוכלים כל השבוע, מתי יוצאים לבלות עם הילדים מתי יוצאים לבד. אין הפתעות. וגם אם היו, נגיד ילד לא מרגיש טוב או משהו זה לא הפריע לי בעבודה והייתי אפילו נהנית להישאר איתם בבית.

הרי חלק מהעניין שהפכתי לעצמאית היה בגלל הילדים הקטנים, הרגשתי שאני לא יכולה לעבוד תחת אנשים, לא יכולה שיהיה לי מנהל שיגיד לי למצוא בייביסיטר לילדים כשהם חולים בבית, או לא לקחת את הילדים לגן בבקרים.

לפני הלידה של מיכאל היה לי חדר עבודה.

מקום אליו אף אחד לא נכנס שאני יודעת שיש לי שקט לעבוד. ולא רק זה..

לפני הלידה של מיכאל הייתי שולחת את הילדים למסגרות והייתי יודעת שיש לי מספר שעות עד שכולם מגיעים ואני יכולה לעבוד בשקט

הייתי מסתגרת בחדר העבודה ולא משנה מה הולך בבית.

הייתי משתנה למוד של עבודה, ואומרת לעצמי שאם אני הייתי עכשיו שכירה לא הייתי עושה את הכלים והכביסות עכשיו נכון? הייתי מוצאת לזה את הזמן..הייתי אומרת לעצמי שעד השעה 15:00 אני בעצם לא בבית, לא כלים לא כביסות, שום דבר. רק עבודה ואוכל.

אחרי שמיכאל נולד החלטנו לשנות את החדרים בבית, וביטלנו את חדר הארונות והעבודה והפכנו אותו לחדר של הבנים.

והלל ומיכאל בחדר הילדים. (עזבו שבינתיים מיכאל ישן שם לבד כי להללוש קשה להיפרד מהאחים שלה והיא אמרה ש"כל עוד החדר שלה לא מעוצב לגמרי היא לא ישנה שם.")

כשיש ילד בבית הכל משתנה. מי שקובע את הזמנים זה הוא..

מתי הוא צריך לאכול, לישון זמן בטן זמן משחק

הרי אי אפשר גם רק להאכיל ולהשכיב לישון,

אומרים לי לשלוח אותו למעון, אבל אני מרגישה שעד שאני סוף סוף עצמאית ואני יכולה להיות איתו בבית לפחות שנה. גם אם אני לא מרוויחה כסף, אני חושבת שאחרי החופשות לידה הקודמות, ששלחתי אותם למעון אחרי חצי שנה הכי הרבה וחזרתי למעגל העבודה כשכירה, הייתי מתוסכלת , הם היו נדבקים וחולים כל הזמן אז הרגשתי שסתם חבל על הכסף, ולא נעים להגיד בעבודה כל פעם שאני לא מגיעה (מתארת לעצמי שיש הרבה אימהות שקוראות את השורות האלה ומזדהות).

עדיף שישאר איתי וכשיגדל קצת ומערכת החיסון תהיה יותר חזקה, העסק יהיה יותר מבוסס אוכל לשלוח אותו אותו למעון. חוץ מזה עם כל הקושי, אני נהנית מאוד מהזמן איתו בבית.

בין לבין אני מנסה למצוא את האיזון ואת הסדר לזמן עבודה וניהול זמן נכון.

אז בתקופה הזו אמנם אין יותר מדי הפתעות  (חוץ מסגרים, בידודים וקורנה בשנה האחרונה) אבל אני למדתי להיות יותר גמישה עם ניהול הזמן שלי.

אני יודעת שלפעמים אין מה לעשות העבודה תהיה בשעות אחרות ולא בול 8:00-15:00.

זה מתפרס על כל היום, אבל בזמן שהילדים בבית אני מניחה מעבודה.

למדתי כמה זה יכול לפגוע בהם שאני כל היום סגורה בחדר עובדת ולא איתם.

הרי בסופו של דבר זה בסך הכל 3-4 שעות מכל היום שיש לי איתם. למה לא לנצל את הזמן הזה לכייף וזמן איכות?!…

אני לא אשקר ואגיד שכל יום אנחנו רק בבילויים וצחוקים בשעות האלה, ממש לא.

אבל אנחנו כן משתדלים להיות נטו עם הילדים בזמן הזה.

לעשות גם הפסקה מכל העבודה.

ומה עם מטלות הבית? אז ככה,

בנינו לו"ז שבועי כך שלכל אחד מהילדים יש 2 מטלות כל יום וביחד אנחנו עושים אותם.

אם מסיימים מהר יש לנו יותר זמן למשחקים ולפנאי. אבל אם מושכים את הזמן רק מפסידים מזה.

מה שיוצא מזה שאני גם מדרבנת את הילדים לעזור לי בבית, גם אני נהנית מזמן איכות איתם ובסופו של דבר המטלות הרגילות של הבית מתבצעות ואני לא מפסידה זמן עבודה. אני יודעת שהזמן הקבוע למטלות הוא בשעות האלה וגם יש לי עזרה, לא הכל עלי ועל אסף.

 

הרבה מהדברים האלה למדתי מאנשי מקצוע תותחים כמו עדי מאור סיסו

והמנטורית האלופה שלי אסתי ווקס שמלמדת אותי המון ומכוונת אותי בלי סוף.

אז מה אני רוצה להגיד בעצם?

זה אפשרי להיות אמא ובעלת עסק.

פשוט לנהל את הזמן קצת אחרת ממה שרגילים.

לדעת לשים סטופ לעבודה כשהילדים נמצאים.

לשתף את הילדים במטלות הבית כדי שלא אגיע לערב כשאני גמורה לגמרי.

ועכשיו עם מיכאלוש בבית לדעת גם להיות גמישים עם העסק ולהציב מטרות אחרות

להיות יותר מציאותיים.

בסופו של דבר אני אמא שילדה את הילד החמישי לא מזמן…

 

 

היי אני עינב בחאש סטיילסטית להריוניות ואמהות טריות ומעצבת אופנה. וכאן זו הפינה שלי והמקום שלי לכתוב את כל מה שאני חושבת והמידע שיש על סטיילינג אופנה בית וגידול ילדים ועל החיים עצמם.

אני רוצה לעבור איתך את התהליך המלא!